הקמתו של עסק (כל סוג עסק ובכל תחום), אינה משימה קלה, שכן, מלבד אותו "חזון" ערטילאי העומד מאחוריו ונרקם לאיטו, קיים הצורך בהתעסקות בכל מה שמסביב לחלום הקמת העסק – האדמיניסטרציה, העניינים הטכניים, וכן, גם התחום הפיננסי, אותו תחום שמהווה את סלע קיומו של העסק, עליו יקום וייפול דבר. אולם, בניגוד לשכירים, שבעת צרה, יכולים להישען על המעסיק או על הביטוח הלאומי, לעצמאים אין את הפריווילגיה לכך, והם הופכים, בין שאר סעיפי האחריות הרבים שלהם, גם לאחראים להווה ולעתיד הכלכלי שלהם ושל בני משפחתם. כך שצריך לזכור, כי כל פעולה, החלטה או אירוע הקשורים לעסק משפיעים, ישירות, על חיי העצמאי, ולהיפך.

ועכשיו, לעובדות המדאיגות…
במדינת ישראל, הקשוחה מאד מבחינת יחסה לעסקים קטנים ובינוניים, נסגרו, מידי שנה, מעל ל-40 אלף (!) עסקים. נתון זה נכון היה לשנים שלפני עידן הקורונה, שהקפיץ את המספרים מעלה בהרבה.
על אף שקל מאד להאשים (ובצדק, במרבית המקרים) את הרשויות השונות, כמוסד לביטוח לאומי, מס ההכנסה, המע"מ וכד', בחוסר חוסנו של העסק, בלא מעט מהמקרים, על בעלי העסקים מוטלות האחריות והאשמה שהן לא פחותות מאלו של אותם גופים. למעשה, במציאות, היעדרה של תוכנית עסקית מדויקת מהווה את אחת הסיבות העיקריות הידועות לכישלונם של רבים מהעסקים שלא הצליחו לשרוד. עבור עצמאי, התכנון הפיננסי-הפנסיוני מהווה חלק מעשי ובלתי נפרד מהתוכנית העסקית, כשמטרתו העיקרית הינה ההבנה כיצד, מתוך רווחי העסק, ניתן יהיה לבצע את הקצאת הנכסים הנכונה. הקצאה, שמצד אחד, תאפשר לנו הגעה להישגים העסקיים הרצויים לנו, ומצד שני – תאפשר לנו את הביטחון האישי, הכלכלי והתעסוקתי שנדרש לנו כעצמאים בכדי שנוכל להמשיך ולהפעיל את העסק.
אם כן, שוב, בניגוד לשכירים, אצל עצמאים אין "סיום עבודה", כל חייהם האישיים מתנהלים בשילוב מוחלט עם חייהם העסקיים, וכל החלטה, פעולה או אירוע ישפיעו ישירות על שני המישורים – העסקי והאישי / משפחתי.

כשעצמאי מבטיח לעצמו ראש שקט, הוא מבטיח לעסק שלו חיים ארוכים.
לעצמאים אין "אבא (מעסיק), כלומר, אין מי שידאג להם מבחינת זכויותיהם הפיננסיות והביטוחיות ולכן, החזרי מס, פוליסות ביטוח חיים, קופת גמל השקעה, ביטוח בריאות, תכנון פנסיה או כל עניין ביטוחי / פיננסי / פנסיוני אחר הופכים לבעיה ישירה שלהם, ואם הם אינם נעזרים בשירותיו של סוכן ביטוח טוב (סוכן ביטוח מומלץ) או מתכנן פיננסי מקצועי, הם, עד מהרה, עלולים להפוך לחלק מאותה סטטיסטיקה אומללה של עסקים שפושטים רגל ובעלי עסקים שהופכים לפושטי יד.